#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנה. מהן השיטות וטעמיהן ומה ההלכה אם אמר המערער לעדי המחאה 1) אל תאמרו לו מחאתי 2) לא יצא דבר מפיכם 3) אמרו העדים למערער לא יצא דבר מפינו? 	"1) לרב זביד לא הויא מחאה כיון שהעדים לא יגידו לו. לרב פפא הויא מחאה שהתיר להם לומר לאחרים ומהם יגיע למחזיק.<br>2) אינה מחאה כיון שאמר להם שלא יגידו לא למחזיק ולא לאחרים.<br>3) לרב פפא אינה מחאה שהרי אמרו שלא יגידו לא למחזיק ולא לאחרים. לרב הונא בריה דרב יהושע הוה מחאה דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה. כתב הרשב""ם דהלכתא שבכל האופנים הויא מחאה חוץ מאם אמר להם לא יצא דבר מפיכם דלא הויא מחאה."	בבא בתרא לט.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנו. כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא. למי אין איסור, לאותו שאומר בפני ג' או לג' שיאמרו לזה שסיפרו עליו? 	"רשב""ם (ד""ה דמתאמרא) כתב שאין איסור לג' שיאמרו לזה שדיברו עליו. והתוס' (ד""ה לית) כתבו שאין איסור לאותו שאומר בפני ג' <sup>פז</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פז.  ועי' ביאור השיטו ת בארוכה בבאר מים חיים כלל ב'  (אות אי).</span>"	בבא בתרא לט. - לט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"קנז. למסקנא שלכו""ע כל מילתא דמתאמרא וכו' מה ביאור המחלוקת אם מחאה בפני שנים או בפני שלשה? "	"מ""ד בפני שנים קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, וכיון דאין מחאה אלא בפניו די לו בשני עדים שיעידו שמיחה בו. מ""ד בפני שלשה קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה, וצריך ג' משום גילוי מילתא דהוי כאילו כל העולם יודעים.<br>ואי בעית אימא דכ""ע מחאה שלא בפניו הויא מחאה והכא בהא קמיפלגי, מ""ד בפני ב' סבר סהדותא<br>בעינן, ודי לנו בשני עדים שיעידו שמיחה זה בתוך ג' וכתב הרשב""ם דמאחר שיוכל לבוא לאזניו של מחזיק בשום ענין בעולם הויא מחאה, והתוס' (ד""ה סהדותא) כתבו שגם בפני שנים מתפרסם ורק בלשון הרע מעלימים את הדבר [ועי' בקוב""ש אות קס""ה ביאור מח' רשב""ם<br>ותוס'[. מ""ד בפני שלשה קסבר גילוי מילתא בעינן, וכתב הרשב""ם דכיון שנודע לגי כאילו נודע כבר למחזיק דמי דמסתמא ידע במחאה זו, אבל בשנים מסתמא לא ידע. והתוס' כתבו דבעי גילוי מילתא כמו בלה""ר <sup>פח</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פח.  והרשב""א פירש שאין הדבר מתגלה עד שיאמר בפני שלשה, שהם אינם מגלים לו כל שלא מיחה בפני שלשה. ומ""ד בפני שנים ס""ל דכיון שהעידו עליו ע""מ לגלו ת ולהודיעו הם יגלו ויודיעום. א""נ הכי קאמר גילוי מילתא בשעת מחאה בעינן, כלומר שיהא הדבר מפורסם לכל, דאי לו בשנים אין הדבר מתפרסם מעצמו אלא ע""י חקירה, שישאלו ויגידו עדים אלו.</span>"	בבא בתרא לט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנח. האם להלכה צריך למחות בסוף כל גי וגי ומדוע פסקו כן? 	"הרשב""ם פסק שצריך למחות בסוף כל ג' וג' שלאחר ג' שנים מהמחאה המחזיק זורק את השטר ולא שייך טענת אחוי שטרך, דאע""ג דתהי בה ר' יוחנן, תמיה היה אבל ירא היה לחלוק על בר קפרא, וגם ר""ח פסק כן.<br>והתוס' (ד""ה וצריך) פסקו דאין צריך, דלעיל לא,א סתמא דגמרא, שאם מיחה בשנה שניה ע""י מכירה מהני אף לשנה שישית, פליגא אהך דהכא. ולגי' שלפנינו רבא פסק הלכתא שצריך למחות בסוף כל ג' וג'. אולם כבר כתב הרש""ש שהרשב""ם והתוס' לא גרסו כן. [ולקמן מב,א כתב הרשב""ם (ד""ה איו לך) שמלעיל לא,א אין ראיה, דמכירה שאני, וכן תירצו שם הרשב""א והרא""ש[."	בבא בתרא לט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קנט. מה הדין ומדוע אם מיחה ב' מחאות בתוך ג' שנים המכחישות זו את זו? 	"כתב הרשב""ם (ד""ה אם) דאין כאן מחאה כלל לא ראשונה ולא אחרונה והויא חזקה לסוף ג', דכיון דמיחה מחאה אחרת בשנה שניה שמכחשת מחאה של שנה ראשונה מודה הוא דההיא מחאה שלא כדין הוה, והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ובטלה לה לההיא מחאה קמייתא, וכ""ש זו שניה שהוחזק כפרן, וכמי שלא מיחה בתוך ג' כלל דמי <sup>פט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>פט.  והרא""ש  (סי' כט)  כתב על דברי הרשב""ם ולא נהירא לי דאין אדם מוחזק כפרן אלא על פי עדים, ויכול לבחור במחאה השניה ולומר שטעיתי בראשונה. ועי' בפרישה  (סי' קמו אות יב)  שכתב בדעת הרא""ש דל""ד ראשונה דה""ה שיכול לומר טעיתי בשניה. ובנתה""מ כתב שהשניה קיימת.</span>"	בבא בתרא לט:		
